יום ג' ה-14.4.26: חצי שנה לכניסתה לתוקף של הפסקת האש בעזה: ישראל מפרה את ההסכם עשרות פעמים מדי יום ביומו, ממשיכה לטבוח בתושבי הרצועה, למנוע מהם סיוע, לסכל כל ניסיונות לשיקום ראשוני, ולבסס את שליטתה ביותר ממחצית השטח

הדיווח שלי הפעם עומד בסימן מלאת חצי שנה לכניסתו של הסכם הפסקת האש ברצועת עזה. הפגמים המהותיים הרבים של הסכם זה, שהיה פרי יוזמה של ארה"ב וניתק את גורל הרצועה מסוגיית הכיבוש הישראלי ופתרון הבעיה הפלסטינית, היו גלויים וידועים מהרגע הראשון, ונדונו בהרחבה גם בדיווחים שלי מתחילת התקופה. ואולם, השלב הראשון של ההסכם היה אמור להבטיח לפחות שלוש תמורות חיוביות: הפסקת ההרג ההמוני השיטתי של תושבי הרצועה בידי ישראל, כניסת סיוע הומניטרי - מים, מזון, תרופות, ציוד רפואי, ציוד למגורים ומקלט - בכמויות בלתי מוגבלות (לפי צורכי האוכלוסייה), שיקום ראשוני והחזרה לפעולה של התשתיות הפיזיות (מערכת המים, החשמל, הביוב, הכבישים, פינוי הריסות) ושל המערכות הציבוריות (בריאות וחינוך). בנוסף, יישום השלב הראשון של ההסכם היה אמור להוביל באופן אורגני אל השלב השני שכולל נסיגה של ישראל מהאזורים שנשארו תחת שליטתה (כ-58% מהרצועה), התפרשות של כוח צבאי רב לאומי ברצועה במקביל לנסיגה הישראלית ולפירוק חמאס מנשקו, ומעבר לשלטון פלסטיני עצמי ברצועה.

דבר מכל זה לא התממש. בכתבה של סוכנות הידיעות ופא לציון מלאת חצי שנה להסכם, מדווח על למעלה מ-2000 תקיפות צבאיות של ישראל מאז נכנסה הפסקת האש לתוקף ב-10.10.25 ועד ל-12.4.26, היינו ממוצע של כ-11 תקיפות ביממה. 750 פלסטינים נהרגו בתקיפות אלה וכ-2,100 נפצעו. בממוצע כ-4 חללים ביממה: כפי שדווח כאן שוב, ושוב, ושוב, חללים אלה לא קפחו את חייהם בעימותים או מה שמכונה "היתקלויות" עם כוחות צה"ל, אלא כתוצאה מתקיפות יזומות בלתי פוסקות המבוצעות בשלל אמצעים: כטב"מים המשמשים ככלי צייד, כטב"מים המשמשים להטלת פצצות, הפצצות ממטוסי ומסוקי קרב, ירי ארטילרי מספינות חיל הים ומכוחות שריון, ירי מקלעים וירי צלפים. הממוצע היומי עומד על ארבעה הרוגים, אבל המספרים בפועל נעים בין הרוג אחד ל-14 הרוגים ביממה. אין ימים נטולי תקיפות ונטולי נפגעים. ההרג השיטתי נמשך. בתקופה הנסקרת בדיווח הנוכחי (30.3 עד ה-12.4) נמנו לא פחות מ-48 חללים, שעל נסיבות קטילתם אפרט בהמשך.

ישראל הגבילה את כניסת הסיוע ההומניטרי ואת תכולתו החל מהרגע הראשון של הפסקת האש, ועושה זאת ביתר אכזריות מאז תחילת המלחמה באיראן, אשר סיפקה עילה והזדמנות לפגיעה נוספת ברצועה המוכה. נושא זה מהווה מרכיב מרכזי בדיווחים ואין צורך לחזור שוב על הפרטים. כן חשוב להזכיר שוב כי ההפרה הבוטה הזו של ההסכם נעשתה תוך צפצוף מוחלט על תוכנית הסיוע המיוחדת לעזה של ארגוני הסיוע של האו"ם, תוכנית 60 הימים, שהושקה מיד עם כניסת הפסקת האש לתוקף והייתה אמורה לדאוג לשני דברים: הראשון הוא לספק את כל סיוע החירום הנדרש לאוכלוסייה העקורה והפגועה, והשני להניע את השיקום הראשוני של התשתיות והמערכות הציבוריות. ישראל סיכלה את יישום התוכנית הזו בשלל דרכים, שכל אחת מהן אכזרית ומפלצתית מרעותה: לא רק הגבלת כמויות הסיוע הנכנס, אלא בעיקר מניעת כניסת סוגים רבים של סיוע ההכרחיים לשיקום ותפעול מחדש של מערכת הבריאות, תשתית התחבורה, תשתית החשמל והכבישים, ותשתיות המגורים של העקורים.

בבתי החולים ובשאר המרכזים הרפואיים ברצועה קיים מחסור חריף לא רק בתרופות, ציוד, ומכשור, אלא גם בדלק על סוגיו, בשמן מכונות, ובחלקי חילוף לגנרטורים. מערכת החשמל לא שוקמה, אספקת החשמל נמוכה ובלתי סדירה. הניתוקים התכופים מחייבים הישענות על גנרטורים והגנרטורים מיושנים, חלקם יצאו מכלל שימוש. בכתבה מתאריך 4.4.26 באלאיאם כותב מוחמד אלג'מל: הפסקות חשמל בבתי החולים ברצועת עזה הפכו לאיום ממשי על חייהם של חולים, במיוחד אלו הסובלים מבעיות בריאותיות חמורות, אלו המאושפזים ביחידות טיפול נמרץ, או אלו התלויים בציוד חשמלי, כגון מכונות דיאליזה, כדי לשרוד.

במסיבת עיתונאים שנערכה במתחם הרפואי אלשיפאא בעיר עזה, הזהיר מנכ"ל המתחם, הד"ר מוחמד אבו סלמיה, מפני הידרדרות בריאותם של החולים עקב אספקת חשמל לא סדירה למחלקות חיוניות: "יחידות טיפול נמרץ, כליות, ניתוח, וילודים באל-שיפא הן בין המחלקות הנתונות בסכנה ממשית עקב מחסור בדלק וחלקי חילוף הדרושים להפעלת הגנרטורים." אבו סלמיה הסביר כי כ- 230 חולי כליות עוברים טיפולי דיאליזה במתחם לאורך כל היום, וזקוקים לאספקת חשמל סדירה כדי להבטיח את פעילותן הרציפה של 55 מכונות הדיאליזה במחלקה. לדבריו ננקטו צעדים כדי להפחית את שעות הפעילות של גנרטורים בעלי קיבולת גבוהה ולהישען על גנרטורים בעלי קיבולת נמוכה. (אלאיאם 4.4.26).

ישראל מונעת הכנסת שמן מכונות, או מאפשרת אספקה בכמויות זעומות בלבד, מגבילה מאד את כמויות הדלק והגז לבישול, ואינה מאפשרת הכנסת חלקי חילוף. הדבר אינו פוגע רק בשירותי הבריאות, אם כי הפגיעה במערכת הבריאות היא כנראה הקריטית מכולן, אלא בכל המערכות: תחבורה ציבורית בקושי מתפקדת, גם למי שיש מטבח אין במה לבשל בשל המחסור בגז בישול (שכמובן גם הזניק את מחיריו), דחפורים וכלי עבודה גדולים משותקים כי אין חלקי חילוף ואין דלק. קשה לשנע זבל למטמנות והוא ממלא את מרכזי העקורים ואת הרחובות, מושך מכרסמים ומזיקים שונים, וגורם להתפשטות מהירה של מחלות ומגפות. קשה גם לנקז את ממי הביוב ואת המים העומדים שנקוו בגלל הגשמים, שגם הם הופכים לבתי גידול עבור מזיקים, חיידקים ונגיפים שונים, הפוגעים ללא רחם באוכלוסיית העקורים.

קצב ההידבקות במחלות במערכות הנשימה והעיכול ובמחלות עור מסחרר, ומאות אנשים פוקדים את בתי החולים מדי יום בחיפוש אחר מזור. מחמד אלג'מל מביא בכתבתו מה-1.4. מדברי הד"ר מועתז אלחרארה, מנהל המחלקה לרפואה דחופה בבית החולים שיפא: "בחודשים האחרונים, מגיעים למיון יותר מ-500 חולים מדי יום. רובם סובלים ממחלות נשימה חריפות, עם תסמינים של חום גבוה, קוצר נשימה, עייפות קיצונית, שלשולים, הקאות מתמשכות, שיעול וכאבים בחזה. חלה גם התעוררות מחודשת של מחלות שלא היו נפוצות בעבר, כמו לפטוספירוזיס, זיהום חיידקי המועבר על ידי חולדות ומכרסמים " (אלאיאם 1.4.26).

אלא שהיכולת של בתי החולים לתת מענה לחולים הרבים הולכת ונשחקת, הולכת ופוחתת, בשל המחסור בתרופות, ציוד, מכשור, וחשמל. וחוזר חלילה. לפיכך מניעת השיקום של כל שאר המערכות מחריף ומעמיק עוד ועוד את הפגיעה במערכת הבריאות.

לצד המשך ההרג השיטתי, ההגבלות הדרקוניות על הסיוע ומניעת השיקום, הצלע הנוספת של הפרת הפסקת האש בידי ישראל היא ביסוס והעמקת האחיזה שלה ב-58% משטחה של הרצועה בהם היא שולטת כיום, ומהם הייתה אמורה לסגת בשלב השני של ההסכם. בדיווחים האחרונים הוקדש מקום נרחב להסלמה בפעולות שמבצעת ישראל לאורך "הקו הצהוב" (הקו שאמור לסמן את גבול אזור השליטה שלה) וממזרח לו. קו זה, שאמור היה לשמש חיץ זמני, הפך בהדרגה למעוז שליטת קבע, שבו נוכחות צבאית מתוגברת ותשתית קבועה. בדיווח הקודם (30.3) פורט אודות התעלה העמוקה שנחפרת בימים אלה על "הקו הצהוב" וממערב לו, שסביבה תלי עפר ענקיים, המשמשים כחסימות.

יותר ממחצית משטח הרצועה נתון אפוא תחת שליטה ישראלית, כשאין באופק תוכנית לנסיגה. מעבר לתקיפות האלימות הבלתי פוסקות שצה"ל מפעיל מתוך האזור שממזרח לקו הצהוב, השליטה שלו בכל חלקה המזרחי של הרצועה גורמת סבל ונזק עצום: היא מונעת ממאות אלפים לחזור לבתיהם בצד המזרחי. אזור רפיח כולו (בעבר, אחד המחוזות המרכזיים והצפופים ברצועה) נותר תחת כיבוש ישראלי, שאר המחוזות נחצים לאורכם על ידי "הקו הצהוב" והמכשולים הנבנים סביבו ומבצרים אותו. כ-2.1 מיליון פלסטינים חיים בפחות ממחצית השטח בו התגוררו לפני המלחמה ברצועת עזה ב-7 באוקטובר 2023, בתנאים הומניטריים קשים ביותר, כשחלקם הגדול באוהלים או בבניינים הרוסים.

אחתום חלק זה של הסקירה בציטוט קטע מכתבה של סוכנות ואפא לציון חצי שנה להפסקת האש: "נעימה חנודה הקשישה יוצאת עם נכדיה הצעירים, שאדי ופאדי, המטפסים על ערמות הריסות בחיפוש אחר חתיכות עץ. היא זקוקה לעץ כדי להדליק מדורה קטנה, עליה תכין עבורם אוכל, שכן ישראל מונעת הכנסת דלק וגז לבישול לעזה. היא אומרת: "הילדים כבר לא אומרים: אני רוצה ללכת לגן או לבית הספר.. הם אומרים: אני רוצה ללכת להביא מים או אוכל או חבילות מזון. חלומו של הילד נמוג". נעימה ונכדיה גרים כעת באוהל על חורבות ביתם שנהרס כליל במחנה הפליטים חאן יונס לאחר שהוריהם נהרגו. היא מתארת את רגע ההכרזה על הפסקת האש: "דמעת שמחה ודמעת צער ירדו מעיניי. שמחה על סוף ההפצצות, וצער על מי שאיבדתי ועל הבית שכבר אינו קיים". היא מוסיפה: "הרגשות הללו דעכו במהירות כשההפצצות התחדשו, והבנתי שזו הפסקת אש שקרית, ונמשיך לחיות עם הפחד, החרדה והדיכוי" (ואפא 12.4.26).

48 הרוגים ו-177 פצועים: סקירת חללים ופצועים בין ה-30.3 ל-12.4.26

מאז הדיווח הקודם (שכלל את הנפגעים עד ל-29.3) ועד ל-12.4.26 התווספו 48 גברים נשים וילדים לרשימת "חללי הפסקת האש", ו-177 לרשימת הפצועים. מספר החללים נכון ל-12.4 היה 750, ומספר הפצועים 2,090. המספר הכולל של החללים ברצועת עזה מאז 7.10.2023 היה 72,329 ושל הפצועים 172,192.

אלה היו שבועיים עקובים מדם אפילו יותר מהשבועיים שנסקרו בדיווח הקודם. לא היה ולו יום אחד נטול חללים ופצועים, ובכמה מן הימים נרשמו מספרים דו ספרתיים של חללים. הסקירות היומיות של מקרי ההרג בעיתון אלאיאם מלמדות כי דפוסי ההרג עליו הצביעו הדיווחים הקודמים נמשכים: בעיקר שימוש בכטב"מים ככלי ציד ותקיפה המכוונים נגד קבוצות אזרחים או נגד יחידים, לצד הפגזות, ירי צלפים, וירי מקלעים. אין באפשרותי לכסות את המקרים הרבים. אסתפק בדוגמאות:

ב-30.3 נהרגו שישה, בהם אישה צעירה בשלוש תקיפות של כטב"מים, אחת בשכונת זייתון בעזה, אחת בכניסה למחנה הפליטים אל בורייג', ואחת על מבנה המשמש כאולם אירועים במחנה נוסיראת. באותו היום נפטרה קשישה מבית לאהיא שנפצעה קשה בראשה מתקיפה קודמת וילד בן עשר נפצע קשה בראשו.

ב-31.3 נהרגו ארבעה, גם הם בתקיפות כטב"מים באזורים שונים ברצועה, בהם אב ובנו שהותקפו בעיר עזה, ושני אזרחים שהותקפו בח'אן יונס ובמואסי.

ה-6.4 היה יום דמים שבו נקטלו לא פחות מ-13 אזרחים, מרביתם באמצעות כטב"מים. עשרה מהרוגי היום הזה, ובהם אישה מבוגרת אחת לפחות, נקטלו במחנה הפליטים אלמע'אזי במרכז הרצועה, ועשרות נפצעו. הפרטים על האירוע אינם ברורים די הצורך, אך מהדיווחים עולה כי הצבא תקף בכטב"מים, ובהמשך באמצעות מטוסי קרב, כדי לספק הגנה למיליציה של משתפי פעולה שפשטו על בתים סמוך ל"קו הצהוב" והתעמתה עם תושבים. באותו יום עצמו הצבא תקף כלי רכב במחנה הפליטים אלבוריג', ובהם רכב של ארגון הבריאות העולמי, ורוכבים על אופניים חשמליים בעיר עזה, וכך קטל עוד שני גברים ונער.

ב-8.4 הצבא הרג את העיתונאי מחמד סמיר מחמד ושאח (40) ברחוב אל ראשיד, מערבית לעיר עזה. לפי הדיווח של ארגון זכויות האדם PCHR, בסביבות השעה 18:50 כטב"מ ירה טיל לעבר מכונית היונדאי בה נהג העיתונאי והוא נהרג במקום. הרכב נשרף כליל ושבעה עוברי אורח נפצעו. בדיווח צוין כי ושאח היה בעבר נתון להסתה ואיומים מצד כוחות הכיבוש. מדובר בדפוס חוזר המשמש להצדקת תקיפה נגד עיתונאים ופגיעה בהגנתם במסגרת החוק הבינלאומי. עם רציחתו של ושאח עלה מספר העיתונאים שנהרגו ברצועה מאז השבעה באוקטובר 2023 ל-262. (דיווח של PCHR מה-9 באפריל).

ב-9.4 הרג הצבא חמישה אזרחים בהם ילדה בת 13 בשם ריתאג' עבד אלראוף ריחאן. מקרה הריגתה זכה לתשומת לב מיוחדת משום שהיא נורתה בידי צלף בזמן ששהתה באוהל שמשמש ככיתת לימוד בבית הספר אבו עוביידה בן אל ג'ראח בבית לאהיא (בית הספר הוחרב, והאוהלים ממוקמים על חורבותיו). אני מצרפת כאן לינק לסרטון שבו מתוארים פרטי המקרה: צלף הממוקם מצדו המזרחי של "הקו הצהוב" כיוון אל עבר המאהל, הילדה נפגעה מהירי בזמן בו שהתה בכיתת הלימוד ונהרגה.

לינק על הריגת הילדה ריתאג' עבד אל ראוף באוהל בית הספר: https://www.facebook.com/watch/?v=1644643303441610

באותו היום נהרגו עוד ארבעה גברים בני גילים שונים : שניים בתקיפת כטב"מ במחנה הפליטים ג'באליה סמוך לבית חולים, אחד בתקיפת כטב"מ באזור רפיח, ועוד אחד, בתקיפת כטב"מ ליד כיכר במרכז ח'אן יונס.

ב-11.4 הצבא הרג 9 אזרחים בשתי תקיפות: שישה הותקפו על ידי כטב"מ במחנה הפליטים אלבוריג' ושלושה נוספים בתקיפה באזור בית לאהיא. אדם נוסף מת מפצעים שנפצע בתקיפה קודמת.

10 הרוגים נוספים התפלגו על פני שאר הימים.

כמו כן חשוב לציין כי בכל אחד מ-14 הימים הנסקרים בדיווח היו תקיפות רבות נוספות בירי ארטילרי ובירי מקלעים, ובהם נפצעו רבים אחרים.

ציון יום הילד הפלסטיני (5.4) ויום הילד היתום (1.4) ברצועת עזה

בשטחים הכבושים נוהגים לציין את "יום הילד הפלסטיני" ב-5 באפריל. בעבר צוין תאריך זה באירועים חגיגיים שונים. מאז המלחמה התאריך מצוין בפרסום סטטיסטיקות קשות ביותר על היקף הפגיעה בילדי הרצועה (והגדה).

הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה תרמה את חלקה בפרסום דף נתונים מיוחד בתאריך זה ואני אציג את חלקם כאן. תחילה לנתונים הכלליים:

לפי האומדנים האחרונים, בסוף 2025 תושבי השטחים הכבושים (מכונים "מדינת פלסטין") מנו 5.56 מיליון, 3.43 מיליון בגדה המערבית ו-2.13 מיליון ברצועת עזה. ילדים מתחת לגיל 18 היוו 43% מכלל האוכלוסייה, כ-2.47 מיליון ילדים, מתוכם 1.38 מיליון בגדה המערבית (41%) ו-1.09 מיליון ברצועת עזה (47%), נכון לסוף שנת 2025. ילדים מתחת לגיל 15 היוו 36.3% מכלל האוכלוסייה, שווה ערך לכ-2.02 מיליון ילדים, מתוכם 1.18 מיליון בגדה המערבית (35%) ו-0.83 מיליון ברצועת עזה (39%).

התוקפנות הישראלית המתמשכת נגד רצועת עזה (7 באוקטובר 2023 - 1 באפריל 2026) גרמה לפגיעה שיטתית בעתידו של דור שלם, כאשר מספר השהידים הכולל הגיע ל-72,229, מתוכם 21,283 ילדים. נתון זה מייצג כ-30% מכלל הקורבנות עד סוף שנת 2025. מבין אלה 1,029 ילדים מתחת לגיל שנה ו-5,031 ילדים מתחת לגיל חמש.

157 ילדים מתו מרעב, 25 אחרים נספו בקור ובשיטפונות במחנות עקורים. בנוסף ברצועת עזה ישנם כ 9,500 נעדרים - תושבים שנספו במלחמה אך גופותיהם לא נמצאו עדיין וספק אם יימצאו בהמשך – ורבים מהם הינם ילדים (לא צוין מספר מדויק אך ככל הנראה הם מהווים כרבע עד שליש מהנעדרים).

מספר הפצועים הגיע ל-172,040, כולל לפחות 44,486 ילדים, המהווים 26% מכלל הפצועים. 10,500 ילדים סובלים מפציעות משנות חיים ויותר מ-1,000 עברו קטיעות גפיים, בצל קריסה של מערכת הבריאות ומחסור חמור בציוד רפואי. כמעט 4,000 ילדים חולים ופצועים מצויים במצב מסכן חיים וזקוקים לפינוי רפואי דחוף.

שפיכות הדמים התפשטה לגדה המערבית, שם נהרגו 237 ילדים מתוך 1,145 שהידים בסך הכל.

יוניצ"ף דיווח כי יותר מ-58,000 ילדים ברצועת עזה איבדו הורה אחד או את שני הוריהם כתוצאה מהמתקפה הישראלית. (מצבם של היתומים נסקר בהרחבה מסוימת בכתבות שפורסמו בעיתונות לרגל יום הילד היתום, אותו מציינים באחד באפריל, אך מטעמי שמירת השפיות לא ארחיב על כך עוד הפעם).

דו"ח שפרסם משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA) חשף את הימשכות המשבר התזונתי ברצועת עזה. בפברואר 2026, יותר מ-3,700 ילדים (בין הגילאים 6 ל-59 חודשים) אושפזו לטיפול בתת תזונה, כולל יותר מ-600 ילדים הסובלים מתת תזונה חריפה חמורה.

נתונים מראים כי 64% מהילדים צורכים רק שתי קבוצות מזון או פחות מדי יום, בעוד שיותר מ-90% אינם מצליחים להשיג את דרישת הגיוון התזונתי המינימלית (בדיווחים הבאים אתייחס ביתר פירוט לממצאים אלה.

הנתונים מצביעים גם על כך שיותר מ-1.1 מיליון ילדים זקוקים בדחיפות לשירותי הגנה ותמיכה פסיכו-סוציאלית.

עבדתי על כתיבת הדיווח הזה בערב יום השואה וביום השואה תשפ"ו.

עד כאן הפעם

מאיה רוזנפלד