דוח עבור התקופה 3.5-31.5.2026

"השורשים שלנו עמוקים יותר מההרס שלכם": כתובת קיר במחנה ג'באליה ההרוס לרגל ציון יום הנכבה (15.5.2026).

מה בדיווח זה ומה לא ייכלל בו?

חודש מאי המסוקר בדיווח זה היה חודש של הסלמה מתמשכת בתוקפנות הישראלית: חודש של הרג בלתי פוסק, של הגברת ההרס וההחרבה ממזרח ל"קו הצהוב" וממערב לו, של גירוש ועקירה מחודשת של עקורים, של הרעה והידרדרות נוספת בתנאי הקיום, של ירידה בהיקף הסיוע ההומניטרי ובתכולתו, ושל המשך ההתמוטטות של שירותי הבריאות ברצועה.

בין ה-3.5, שבו נכתב הדיווח הקודם שלי, ל-31.5.26 התווספו 102 חללים חדשים לרשימת "חללי הפסקת האש" (הנספים בתקיפות ישראל על תושבי הרצועה מאז ההכרזה על הפסקת האש ב- 10.11.25). מספרם הכולל, נכון ל-31.5 הוא 930. מספרם של חללי חודש מאי כולו הוא כ-110 גברים, נשים, ילדים וקשישים. בחודש זה נמנו גם פצועים רבים בתקיפות, ומספרם גדל ב-477. חלק גדול מהפציעות מוגדרות כקשות: בשל העדר טיפול רפואי הולם פצועים אנוש בדרך כלל נפטרים תוך ימים ספורים, ורבים מהפצועים קשה ייסבלו מנכות כל ימי חייהם. רבים מחללי ופצועי חודש מאי נפגעו מתקיפות כטב"מים, בין אם כטב"מים מתפוצצים ובין אם כטב"מים שהשליכו פצצות. תכיפותן של תקיפות אלה ממשיכה לעלות ולאכזריותן אין גבול. חלק גדול מהדיווח יוקדש לסיקור מקרי ההרג ולאופני ההריגה. מקום מיוחד יינתן לנרצחי עיד אלאדחא, חג החורבן, שבמהלכו נספרו לא פחות מ-42 חללים.

בחודש מאי התעצמו עוד יותר התקיפות של ישראל לאורך מה שמכונה "הקו הצהוב". בהעדר כל פיקוח בינלאומי על (אי) יישום השלב הראשון של הפסקת האש בידי ישראל, ובהעדר לחץ שיוביל ליישום השלב השני בהפסקת האש, ישראל פועלת ללא הפסקה להרחיב עוד ועוד את אזורי השליטה של צבאה ברצועה ולהפכם "נקיים מפלסטינים". למטרה זו היא מפעילה אמצעים שהדעת לא תופסת. לצד מחיקה שיטתית של כל שרידי הציוויליזציה מצדו המזרחי של הקו הצהוב, היא תוקפת ללא הפסקה את ריכוזי העקורים שממערב לקו הצהוב על מנת להפוך את חיי מאות האלפים המצטופפים שם לבלתי אפשריים. רבים מההרוגים והפצועים הם קורבנות של התקיפות הללו. בחודש האחרון נוספו לכך פקודות גירוש ישירות של הצבא ושב"כ שהובילו לעקירה כפויה נוספת של מאות עקורים באזור ח'אן יונס. סיקור וניתוח ההתפתחויות הללו יקבל מקום מרכזי בדיווח.

ברבים מהדיווחים הקודמים הוקדש מקום לסיקור מצבם הנואש של שירותי הבריאות ברצועה עזה מאז כניסתה כביכול לתוקף של הפסקת האש לפני כשמונה חודשים. לאורך תקופה זו לא רק שלא נרשם שיפור של ממש, אלא שבהיבטים רבים נרשמת הרעה ונסיגה של שירותי הבריאות הזמינים לאוכלוסייה, שכ-90% ממנה הם עקורים. הסיבה הראשית להמשך ההידרדרות היא מניעת כניסת מכשור וציוד רפואי חיוני, מניעת כניסת גנרטורים וחלי חילוף, והגבלה דרקונית של כניסת תרופות בידי ישראל. אך ישנן סיבות נוספות שתרומתן למשבר חשובה לא פחות: מניעת האפשרות לשקם ולהפעיל מרכזים רפואיים שהוחרבו במהלך המלחמה, מזה, והזינוק בהיקף התחלואה בשל תנאי התברואה הקשים, שרק הולכים ומחריפים, בריכוזי העקורים, מזה.

בחודש מאי התלכדותם של גורמים אלה הובילה אחד המרכזים הרפואיים הגדולים והחשובים ביותר ברצועה, בית החולים הממשלתי שוהדא אלאקצא (מוכר גם כבית החולים אלאקצא) בדיר אלבלח, אל סף קריסה מוחלטת. הגנרטורים הישנים של בית החולים יצאו מכלל שימוש, וישראל מונעת הכנסת גנרטורים וחלקי חילוף. לבית החולים לא נותרה ברירה אלא להשבית חלקית מחלקות חיוניות. מחלקות הדיאליזה והפגים שלו נמצאות בסכנת סגירה. הקריסה של בית חולים זכתה לסיקור נרחב באמצעי תקשורת פלסטיניים (אני עקבתי דרך יומני הבוקר של "קול פלסטין") ואחרים (ראו למשל דיווח ב newarab.com מה-31.5). בשל קוצר היריעה, לא אוכל לסקר את ההתפתחויות הקשות בתחום הבריאות בדיווח זה. הן תעמודנה במרכז הדיווח הבא שלי.

מה עוד לא יכלול הדיווח? הבטחתי סקירה מפורטת של הדוח המשותף לאיחוד האירופי ולאו"ם: הערכה כוללת של הנזקים שנגרמו למערכות החיים ברצועה ומתווה לתוכנית שיקום Final Gaza Rapid Damage and Needs Assessment. גם לכך לא אוכל להגיע לכך הפעם, אבל הכוונה לא נגנזה.

102 חללים בתקיפות הצבא על תושבי הרצועה בין ה-3.5 ל-31.5: זרקור על מאפייני התקיפות והקורבנות.

הדיווחים בעיתונות הפלסטינית היומית על הטבח המתמשך ברצועה מותירים את הקורא/ת בתחושה הולכת ומתעצמת של אימה וחוסר אונים. אני עוקבת אחר הדיווחים השוטפים על הרוגים ופצועים ב"קול פלסטין", סוכנות ופא, ובעיתון אלאיאם, שמשמש אותי כמקור עיקרי, ורואה כיצד מעשי ההרג שישראל מבצעת בשיטתיות, סביב השעון, שוחקים ומצמצמים את אוצר המילים של הכותבים. בהדרגה התיאורים הולכים ומתכנסים להתנסחויות לקוניות ומונוטוניות שחוזרות על עצמן יום אחר יום, ולעתים מספר פעמים באותה ידיעה: "הקשיש X נהרג כאשר פסע ברחוב ונפגע מפצצות שהטיל כטב"מ סמוך לכניסה למסגד", "הילד Y, שנפצע קשה לפני יומיים מירי ארטילרי על אוהלי עקורים, נכנע לפצעיו..".

חללי ופצועי חודש מאי נחלקו לשש קטגוריות, שחלקן חופפות זו את זו: 1. אזרחים שהותקפו על ידי כטב"מים במרחב הציבורי (בין אם בתקיפות רנדומליות או במהלך התנקשויות) 2. שוטרים ונושאי תפקידים מנהליים בממשל חמאס שהיוו יעד מרכזי לתקיפות כטב"מים, בין אם בעת מילוי תפקידם או בשעה שלא היו בתפקיד. 3. אזרחים שהותקפו בפגזי ארטילריה (מטנקים או תותחים), ירי צלפים, או כטב"מים בעת ששהו סמוך ל"קו הצהוב" (מעברו המערבי). 4. אזרחים שהותקפו באמצעות כטב"מים, פגזים או ירי צלפים בעת ששהו במאהל המשמש אותם כבית במחנה עקורים. 5. דייגים שהופגזו או נורו על ידי ספינות חיל הים בזמן הדיג בים או על החוף. 6. ארבעים ושניים נרצחי חג עיד אלאדחא.

הדיווחים היומיים כוללים בדרך כלל תיאורי פגיעות ונפגעים מכל הקטגוריות שלעיל, מלבד הקטגוריה השישית המתייחסת להרוגי החג. להלן לקט דוגמאות מדיווחים בעיתון אלאיאם לאורך החודש, שממחיש כיצד האירועים הקטסטרופליים הללו רודפים זה את זה כל יום לאורך כל היום ועד כמה לקוני ודל התיעוד שלהם:

(כל הקטעים מתומצתים. במקומות שונים הוספתי הבהרות).

מתוך דיווח של מחמד אלג'מל באל איאם מתאריך 7.5. על נפגעי ה-6.5

יום אתמול היה עד לתקיפות של רחפנים ישראליים שכוונו לאזורים שונים ברצועת עזה, ובמיוחד למחוז חאן יונס ולשכונות זייתון ודרג' בעיר עזה. ביום זה נמנו תשעה חללים: חמישה שנהרגו ביום עצמו, ובהם בכיר במשרד הפנים של עזה, וארבעה נוספים שמתו מפצעיהם.

בתקיפת רחפן שכוונה אל רכב אזרחי בשוק הומה אדם, סמוך לכיכר אלאקצא בח'אן יונס נהרג אדם אחד ונפצעו יותר מעשרים אנשים, חלקם אורח קשה. ההרוג הוא קולונל נאסים אל-קלזאני, מנהל אגף המלחמה בסמים במשטרת עזה.

שלושה בני משפחה, ביניהם ילד, נהרגו וכמה נוספים נפצעו בסדרה של תקיפות מל"טים ישראליות שכוונו לאוהלי עקורים בשכונת זייתון, דרום-מזרחית לעיר עזה. ההרוגים זוהו כסאכר פהמי קשקו, בנו חמדאן, ומוחמד בשיר קשקו.

בתקיפה אחרת ליד מחסום ג'באליה בשכונת דרג' בעיר עזה נהרג חמזה אל-שרבאסי, ונפצע קשה עזאם אל-חיה, בנו של מנהיג חמאס ח'ליל אל-חיה. [בדיווח מיום המחרת נמסר כי עזאם אל חיה מת מפצעיו. מציינת עוד כי ארבעה מבניו של ח'ליל אל-חיה (בכיר הנושאים ונותנים של חמאס לאורך כל התקופה), נהרגו מאז תחילת המלחמה. מ.ר.]. חמישה אנשים נוספים נפצעו בתקיפות רחפנים ומירי צלפים בשכונת זייתון ובמרכז ח'אן יונס.

רמי אבו וואטפה, בן 19, מת מפצעים שספג יומיים קודם לכן בתקיפה שכוונה לכיכר כווית, מדרום לעיר עזה. גם השוטר מוחמד אל-ח'טיב מת מפצעים שנפצע לפני מספר ימים, כאשר רחפן ישראלי פגע בקבוצת שוטרים בשכונת נאצר בעיר עזה. אחמד אל-עטאר מת מהפצעים הקשים שספג לפני יומיים בתקיפה ברחוב אל-ג'לאא בעיר עזה. גם חאלד מוחמד סאלם ג'ודה מת מפצעים קשים שספג מספר ימים קודם לכן בתקיפה אווירית ישראלית בצפון רצועת עזה.

מתוך דיווח של מחמד אלג'מל באלאיאם מתאריך 12.5 על נפגעי ה-11.5

ארבעה אזרחים נהרגו ואחרים נפצעו אתמול בתקיפות במרכז, בדרום ובצפון רצועת עזה. חיל הים הישראלי עצר שישה דייגים בזמן שעבדו מול חופי העיר עזה, לאחר שהרס את סירותיהם. הדייגים נלקחו למקום לא ידוע.

מוניר עיד מוחמד אל-ג'טלי (בן 30) ועלאא איברהים סלים עיאד (בן 31) נהרגו כאשר נפגעו מפגזי טנקים ליד מעבר נצרים, בוואדי עזה במרכז רצועת עזה.

מוחמד ח'דר טוטה נהרג ואחרים נפצעו, מפגיעת רחפנים שכוונו לעבר אזרחים בשכונת זייתון, דרום-מזרחית לעיר עזה. באירוע נוסף, גם הוא בשכונת זייתון, נפצעו מספר אזרחים בתקיפה אווירית על קבוצת אנשים שהתקהלה בשטח פתוח [חשוב לציין, כי שכונת זייתון, הממוקמת בחלקה הדרום מזרחי של העיר עזה הייתה אחת הגדולות והמרכזיות בעיר. רוב השכונה הפך לעיי חורבות, אך אלפים רבים ממשיכים להתגורר שם בין ההריסות. חלקה המערבי והמאוכלס של השכונה נמצא ממערב ל"קו הצהוב", אבל הצבא ממשיך לתקוף שם יום יום באמצעות רחפנים ואמצעי קטל אחרים כדי להפוך את החיים שם לבלתי אפשריים. מ.ר.]

מוחמד עבד אל-רחמן עניה נהרג כאשר הותקף על ידי רחפן ישראלי ליד כיכר בני סוהילא, מזרחית לחאן יונס, בדרום רצועת עזה. חמישה אזרחים, בהם אם וילדה, נפצעו בתקיפת רחפן על עוברי אורח באזור תל אל-דהב בבית לאהיא, בצפון רצועת עזה.

מתוך דיווח של מחמד אלג'מל באלאיאם מתאריך 15.5 על נפגעי ה-14.5

ארבעה אזרחים נהרגו אתמול בשלוש תקיפות אוויריות נפרדות שכוונו נגד מחנה הפליטים והעיירה ג'באליה, בעוד שכמה אחרים נפצעו בדרגות חומרה שונות באזורים אחרים ברצועת עזה. [מחנה הפליטים ג'באליה והעיירה ג'באליה נהרסו כמעט עד היסוד בידי הצבא. בעקבות "הפסקת האש" חזרו אליהם תושבים רבים הממשיכים להתגורר בין החורבות. כמו בשכונת זייתון בעיק עזה, גם כאן הצבא ממשיך לתקוף אותם כדי להפוך את החיים לבלתי אפשריים. בהמשך הדיווח, אייטם מורחב על מחנה ג'באליה. מ.ר.]

ראדי פאוזי חלאווה נהרג כאשר רחפן הטיל עליו פצצה בזמן שהלך ברחוב עזה העתיקה בעיירה ג'באליה, בצפון רצועת עזה. חסן חאמד עבד נהרג מירי צלפים ישראלי ברחוב אבו עיאש במחנה הפליטים ג'באליה. גופתו נמצאה רק שעות לאחר מכן בשל הירי הכבד באזור.

בערב נהרגו שני אזרחים נוספים ואחרים נפצעו כאשר תקיפה אווירית כוונה נגד קבוצת אזרחים ברחוב אל-נוזהה בעיירה ג'באליה.

בדרום הרצועה נפצעו קשה שלושה בתקיפת רחפן שכוונה אליהם ליד כיכר בני סוהילא, ממזרח לח'אן יונס.

מתוך דיווח של מחמד אלג'מל באלאיאם מתאריך 18.5 על הרוגי ה-17.5

התקיפות האוויריות על רצועת עזה, ובמיוחד על אזורים מיושבים, הוגברו אתמול. שבעה אזרחים נהרגו, בהם אדם שמת מפצעיו, בנוסף ליותר מ-40 פצועים, חלקם באורח קשה. אתמול נצפו בעיקר תקיפות רחפנים מתמשכות שכוונו לעבר עוברי אורח, אוהלים, רכב והתקהלויות של אזרחים.

שלושה נהרגו ואחרים נפצעו בתקיפת רחפנים שכוונה לעבר קבוצת אזרחים ליד בית החולים לחללי אל-אקצא בדיר אל-בלח, במרכז רצועת עזה.

החללים הם: אחמד סאלם אבו אסד, עבדול רחמן אחמד מוחייסן ואברהים ריאן.

הקשיש פאדל ערפאת אלרחים (בן 70) נהרג מירי צלפים ישראלי בעת שהיה ברחוב אבו עראר בשכונת זייתון, בדרום העיר עזה.

האזרח עבדאללה אחמד אבו מוסטפא נהרג, ואחרים נפצעו, בתקיפת רחפנים שכוונה לעבר מחסן פח במרכז ח'אן יונס. מאוחר יותר באותו ערב נהרג האזרח מוחמד אכרם מוחסן אל-שעאר, וחמישה נוספים נפצעו, חלקם באורח קשה, בתקיפה אווירית שכוונה לאוהל ליד רחוב רוני באזור אל-מוואסי בח'אן יונס.

אזרח נוסף נהרג ו-13 נוספים נפצעו, שלושה מהם באורח קשה, בתקיפת רחפן על רכב אזרחי באזור אל-ברכה בדיר אל-בלח.

מוקדם יותר אתמול, הודיעו מקורות רפואיים על מות האזרח ג'יהאד סלמאן, שנכנע לפצעיו הקשים. הוא נפגע מפצצה שהוטלה עליו בבית לאהיא, בצפון הרצועה.

חמישה עשר אזרחים נפצעו, אחד באורח קשה, בתקיפה אווירית ליד בניין הרדיו והטלוויזיה בשכונת תל אל-הווא, בדרום מערב העיר עזה.

אישה מבוגרת נורתה בגבה מדחפור באזור אצדא , סמוך לאזור המואסי ממערב לח'אן יונס [גם באזור זה הצבא פועל עם כלים כבדים כדי להשתלט על שטחים נוספים, מ.ר.]

מתוך דיווח של מחמד אלג'מל מה-23.5 על נפגעי ה-22.5

ראפאת עאדל אברהים ברייקה, רועה צאן בן 42, נהרג כאשר רחפן ישראלי ירה עליו באזור שקוש, צפונית-מערבית לרפיח. מספר שוטרים ניצלו בנס ממוות כאשר רכבם נפגע באזור סיפתאווי בצפון העיר עזה. טיל שנורה על ידי רחפן ישראלי נחת ליד הרכב אך לא התפוצץ. עובר אורח נפצע.

ואאל באסל נהרג ואחרים נפצעו בתקיפת רחפן ישראלי שכוונה לעבר קבוצת אזרחים ליד מסגד אלשמעה, במרכז העיר עזה (מסגד עתיק בלב העיר, בחלק העתיק שלה. מ.ר.). ילדה נפצעה מירי מצפון למחנה הפליטים בוריג' במרכז הרצועה.

מתוך דיווח של מחמד אלג'מל מה-25.5. על נפגעי ה-24.5 (אזהרת טריגר).

חמישה אזרחים, בהם שני ילדים, נהרגו אתמול, וכמה אחרים נפצעו, חלקם באורח קשה. זוג ובנם התינוק נהרגו בתקיפה אווירית ישראלית שכוונה לבניין דירות במחנה הפליטים נוסייראת במרכז רצועת עזה. הקורבנות זוהו כמוחמד אברהים אבו מלוח (בן 38), אשתו עלאא מג'די זקלאן (בת 36) ובנם בן השנה, אוסאמה מוחמד אבו מלוח.

סמיח אברהים דרדונה נהרג מאש הצבא ליד מרפאת ג'באליה בצפון רצועת עזה.

גופתו של האני עבדאללה שכשכ, בן השמונה, נמצאה אתמול קבורה מתחת לאוהל, כשהיא פגועה מרסיסים. עקבותיו של הילד נעלמו ב-23.5, במהלך תקיפה אווירית על מחנה עקורים שנקרא "המחנה המצרי" באזור אל-תוואם, בצפון מערב הרצועה [הדיווח באלאיאם היה לקוני ביותר. ממקורות נוספים עולה כי התקיפה על המאהל הייתה קשה וגרמה לקריסת אוהלים ומבנים ולבריחה המונית. עקבותיו של הילד אבדו ורק למחרת אתרו קרובי משפחתו את הגופה. מ.ר.]

דם על סירות הדייגים: מתוך דיווח מיוחד באלאיאם (23.5) על הפגיעה בדייגים (לא צוין שם הכתב).

"אחד מהם בקושי דחף את הסירה לכיוון החוף, בעוד השני שכב על גבו מדמם", כך תיאר אבו יחיא, דייג ועד ראייה, את הזירה שבה שני דייגים ממשפחת נג'אר נורו על ידי כוחות חיל הים של ישראל מול חופי חאן יונס לפני מספר ימים. אבו יחיא סיפר: "זה התחיל כאשר ספינות תותחים פתחו באש על ארבע סירות דיג קטנות (מסוג חסקה) שנשאו כמה דייגים, ואילצו אותם לברוח לכיוון החוף. כולם הפסיקו למשוך את הרשתות שלהם ורצו ליבשה כדי להינצל מירי."

"דקות לאחר מכן, שני הדייגים נורו. ראינו אחד מהם חותר בסירה ביד אחת, והשני שוכב על גבו. חשבנו שהוא מת כשאמבולנס הגיע למקום." שני הדייגים הפצועים נלקחו לבית החולים נאצר לטיפול. שם נמסר כי הם סובלים מפציעות ירי בגפיים.

תמונת סירת הדיג מעץ, "חסקה", המכוסה בדמם של שני הדייגים ממשפחת נג'אר, שהופצה ברשתות החברתיות, היא רק אחת מסצנות חוזרות ונשנות של תקיפות כמעט יומיומיות על קבוצות דייגים המנסות להתפרנס. לאורך כל קו החוף של רצועת עזה, דייגים אלה לוקחים סיכונים ולו על מנת לתפוס כמויות קטנות של דגים, אך כוחות הכיבוש אינם מהססים לתקוף אותם בכל האמצעים האלימים.

בראיונות נפרדים אמרו דייגים שהיו בים בעת הירי, כי חזרת סירת משפחת נג'אר, המכוסה בדם, הייתה השתקפות של מסעם היומיומי. רבים מאיתם יוצאים לעבודה בידיעה שייתכן שלא יחזרו בשלום, אבל הצורך מאלץ אותם לעבוד. הפעם, עם זאת, הם חשו כי היו קרובים למוות יותר מתמיד.

אבו יחיא, שהיה על החוף בעת הירי, אמר: "הדייגים לא היו בעומק הים כשהספינות ירו לעברם; הם היו קרובים מאד לחוף. אבל כדורי הכיבוש הגיעו אליהם והפכו מסע הדיג שלהם לחוויה קשה ומפחידה".

הדייג אחמד בדאווי, בן 30, אמר: "זו לא הפעם הראשונה שדייגים נורים בזמן שעבדו בים, אבל הפעם זה החזיר זיכרונות מאירועים קודמים שבהם דייגים נהרגו על סירותיהם". הוא הוסיף: "התרגלנו להיות מטרה של חיל הים הישראלי, אשר בהדרגה מסלים את תוקפנותו נגדנו".

[תוספת: לאורך התקופה פורסמו בעיתונות ובדוחות של ארגוני זכויות אדם דיווחים רבים על תקיפות דייגים באמצעות כטב"מים, פגזים, וירי מקלעים על מנת למנוע מהם לדוג. בנוסף הצבא הורס סירות דייגים בשיטתיות, ולפי חלק מהדיווחים הרס עשרות סירות בחודשים האחרונים בלבד (פגיעה באמצעות פגזים). כל זאת מלבד ההגבלות על אזור הדיג, שמונעות מהדייגים להגיע לעומק הים. ההערכות הן כי פחות מ-20% מהדייגים שיצאו לדוג בעבר ממשיכים לעשות זאת כיום. מ.ר.]. 

נרצחי ופצועי החג: 42 חללים ועשרות פצועים בעיד אלאדחא, שחל השנה בין ה-27.5 ל-30.5

לאורך ארבעת ימי העיד הצבא לא הפסיק לתקוף בעזה, ואף העצים את התקיפות שלו. בשני הימים הראשונים, 27 ו 28 במאי בוצעו שני פיגועי תופת – תקיפות אוויריות מרוכזות על בתי משפחות ומאהלים - שגבו עשרות קורבנות (10 ביום הראשון ו-16 ביום השני), בהם קרובי משפחה וילדים רבים. אין בנמצא מילים שיכולות לתאר את הרצחנות והאכזריות הזו. במשך ימי החג אמצעי התקשורת הפלסטינים העבירו דיווחים חלקיים מאד. ב-31.5 אלאיאם פרסם סיכום על הרוגי ופצועי החג, אך חסר בו פירוט. נעזרתי במקורות נוספים כדי להשלים את התמונה.

ביום הראשון של העיד, יום רביעי ה-27.5, נהרגו עשרה אזרחים, בהם אב ובתו ואב ושני ילדיו, בתקיפות אוויריות בו-זמניות שכוונו נגד מספר מבנים ברחוב עומר אל-מוח'תאר במרכז העיר עזה. השהידים הם: עימאד חסן סלים, אסראא עימאד סלים (בת 17, בתו של עימאד סלים), אחמד עבד אל-ווהאב אבו חלימה (בן 43), נור אחמד עבד אל-ווהאב אבו חלימה (בת 12, בתו של אחמד עבד אל-ווהאב), יאמן אחמד עבד אל-ווהאב אבו חלימה (בן 13 בנו של אחמד עבד אלווהאב), סידרה איאד עזאם (בת 12), שרה סאמע רג'ב (בת 9), שיימא ח'ליל שעבאן אל-סווירקי (בת 28), אחסאן מטר בולבול (בן 81) ועטאף סובחי בולבול (בת 47).

בהמשך אותו היום, האייל ח'ליל מוחמד אל-כורד (בן 31) מת מפצעים שספג מספר ימים קודם לכן בתקיפה ממערב לעיירה אל-זוואידה, במרכז רצועת עזה.

ביום השני של החג, יום חמישי, ה-28.5 ביצע הצבא שני פיגועי דמים מחרידים שבהם נהרגו 16 אנשים: א. התקיפה במרכז העיר עזה (אזור רימאל / עמר אל-מוח'תאר). ההפצצה הזו על מתחם המגורים והאוהלים גבתה את חייהם של 10 בני אדם, רובם בני משפחה אחת (משפחת אל-עפיפי) ועקורים ששהו עמם: חמדי חסן אל-עפיפי (גבר, בן 52), אשראף חמדי אל-עפיפי (בחור צעיר, בן 22, בנו של חמדי), סנאא מוחמד אל-עפיפי (אישה, בת 46), רימאז אשראף אל-עפיפי (ילדה, בת 4), חאלד אחמד אל-עפיפי (ילד, בן 7), יסמין מחמוד אל-עפיפי (נערה, בת 14), מוחמד חסן אל-עפיפי (תינוק, בן שנה וחצי), נאג'י עבדאללה אל-חדאד (גבר, בן 38, עקור ששהה במתחם), פאטמה עלי אל-חדאד (אישה, בת 64), ראניה סמיר אל-לוח (אישה, בת 31, עקורה מדיר אל-בלח).

ב. התקיפה במרכז הרצועה (צפון מחנה נוסיראת) : הפגזה ארטילרית שהרגה את: עאדל מוחמד אבו ג'בארה (גבר, בן 41), מאי עאדל אבו ג'בארה (ילדה, בת 9, בתו של עאדל), אחמד סעיד אל-חג' (גבר, בן 33), סלווא רמדאן אל-חג' (אישה, בת 58), ג'יהאד מוסבאח אבו מניע (גבר, בן 30), מוסטפא ח'ליל אל-עסאר (בחור צעיר, בן 19). ג. הרוג נוסף בתקיפת כטב"מ בשכונת זייתון הרגה את חאזם מועין אל-סוורכי (בחור צעיר, בן 26).

ביום השלישי של החג 29.5 נהרגו שישה בתקיפות שונות ברחבי הרצועה: בסאם עומר אל-כורד (גבר, בן 49) – מחנה ג'באליה, רים בסאם אל-כורד (ילדה, בת 11) – בתו של בסאם, מחנה ג'באליה, מוחמד איאד שחאדה (בחור צעיר, בן 21) – שכונת סברה, עזה, נביל זכי אל-מדהון (גבר, בן 34) – בית לאהיא, אימאן חסן אל-מדהון (נערה, בת 16) – בית לאהיא, אסלאם מחמוד שחאדה בת 29) – מרכז הרצועה.

ביום הרביעי של החג, 30.4, נהרגו תשעה, בהם זוג הורים ובנם ואב ובנו, בתקיפות בכל רחבי הרצועה: טארק עבד אל-רחמן אבו דַקַה (גבר, בן 43) – מזרח ח'אן יונס, ראאד טארק אבו דקה (נער, בן 15) – בנו של טארק, מזרח ח'אן יונס, חנאן מוחמד אבו דקה (אישה, בת 40) – אשתו של טארק, מזרח ח'אן יונס, יוסף אחמד הנייה (בחור צעיר, בן 23) – מחנה שאטי, עזה, פאטמה מוסטפא הנייה (אישה מבוגרת, בת 71) – מחנה שאטי, עזה, עוֹמַר ח'אלד אל-גַ'עְבַרִי (ילד, בן 6) – פאתי שכונת זייתון סעיד עלי אל-עַטָּא (גבר, בן 50) – אל-מוואסי, ח'אן יונס, ג'יהאד סעיד אל-עטא בן 19) – בנו של סעיד, אל-מוואסי, נהאד אחמד אבו חסנין (בת 54) – נוסיראת.

הנה תמו ימי חג וערבם....

הרחבת ההשתלטות הישראלית על שטחים ברצועה והפיכתם לנקיים מפלסטינים, דחיקת שני מיליון התושבים מערבה לשטח מצומצם (כ-35% מהרצועה) באמצעות טרור הולך וגורר, מניעת שיקום הרצועה והפיכת כל חלקיה לבלתי ראויים למחיה.

בסקירה והניתוח שלהלן, המבוססים על "חומרי הגלם" של הדיווחים הקודמים והדיווח הנוכחי, אני רוצה להפנות זרקור בעיקר לאופן שבו ישראל ניצלה וממשיכה לנצל את השליטה הצבאית שלה במה שמתקרב כעת לשני שלישים משטח הרצועה כדי לקדם את מטרות המלחמה המקוריות: החרבת הרצועה והפיכתה לבלתי ראויה למחיית אנוש (חבל ארץ מוכחד).

1. לפי הסכם הפסקת האש ישראל אמורה הייתה להחזיק ב-53% משטח הרצועה באופן זמני, כלומר אך ורק בשלב הראשון של הפסקת האש שאמור היה להסתיים מזמן. במהלך השלב השני, ישראל הייתה אמורה לחזור לגבול הבינלאומי, כוח רב לאומי היה אמור להתפרש בשטח זה, וחמאס היה אמור להיות מפורק מנשקו (במקביל להעברת ניהול הרצועה למועצת מומחים, ועוד).

2. מבלי לשפוט את מתווה ההסכם המקורי, בפועל השלב השני שלו לא יושם ואין אופק ליישומו. ישראל מפירה את כל סעיפי השלב הראשון של ההסכם, ולא קיים כל מנגנון בינלאומי של פיקוח ואכיפה. במה שנוגע לאחיזה בשטח, ישראל השתלטה כבר בשבועות הראשונים של "הפסקת האש" על 58% משטח הרצועה. ממרץ 2026 היא משתלטת בהדרגה על שטחים נוספים באמצעות חפירת תעלה, הקמת סוללות עפר, ותקיפות בלתי פוסקות על מבנים ואנשים בצדו המערבי של הקו. כך העבירה את אותו "קו צהוב" עוד ועוד מערבה. נכון למאי 2026 יותר מ-60% מהשטח תחת שליטתה. (על הרחבת ההשתלטות ראו דף מידע שפרסם ארגון "גישה" ב-13.5 תחת הכותרת "בין הקו הצהוב לקו הכתום")

3. השטח שבשליטת הצבא הישראלי כולל את כל אזור רפיח (שטח גדול מצפון לגבול הדרומי של הרצועה עם מצרים), אזור נרחב בצפון הרצועה (מדרום לגבול הצפוני שלה עם ישראל), ורצועת אדמה רחבה, שמשתרעת בין הגבול המערבי של הרצועה עם ישראל לאותו "קו צהוב".

4. "הקו הצהוב" חוצה לאורך את רוב מקומות הישוב ברצועה: ערים (שכונות עירוניות), עיירות, ומחנות פליטים, חצויים לאורכם. רוב האדמות החקלאיות של הרצועה נמצאות מעברו המזרחי של "הקו הירוק", כלומר בשליטת הצבא. נמצאות שם גם שתי מטמנות האשפה המרכזיות של הרצועה: מטמנת ג'וחר אלדיכ שמשמשת את צפון הרצועה, כולל העיר עזה ומטמנת אלפוח'ארי שמשמת את מרכז הרצועה ודרומה.

5. ישראל הפכה את השטח שבשליטתה (כאמור יותר מ-60% מהרצועה) לאזור "נקי מפלסטינים": מלכתחילה היא מנעה את שובם של עקורי המלחמה לבתיהם (או חורבות בתיהם) באזורים שממזרח, צפון ודרום לקו הצהוב. היא מנעה מהמוסדות שפעלו שם (בתי חולים, מוסדות ציבור, מוסדות ומתקנים של ארגונים בינלאומיים) לחזור לפעילות, ומנעה את השימוש במטמנות הזבל בשטחים אלה (בהעדר גישה למטמנות, האשפה נערמה ברחובות או רוכזה במזבלות מאולתרות (על אסון תברואתי זה ראו דיווח נרחב של UNDP מחודש פברואר, וכן דוח OCHAOPT מ-25.5.26)).

6. על מנת להפוך את השטח שבשליטתה ל"נקי מפלסטינים" גם לטווח ארוך, ישראל שיטחה וממשיכה לשטח ולמחוק את כל סימני הציוויליזציה האנושית שנותרו שם. מתחילת "הפסקת האש" באוקטובר 2025 הצבא מחריב את כל המבנים והתשתיות שנותרו באזור זה באמצעות חומרי נפץ (לרבות הפצצות מהאוויר) ובכלים הנדסיים כבדים שעובדים 24/7.

7. במקביל, ישראל פועלת לאורך כל התקופה למנוע מתושבי הרצועה לחיות גם מצדו המערבי של "הקו הצהוב". עניין זה מחייב חזרה על עובדות ידועות: מיד לאחר כניסת "הפסקת האש" לתוקף, מאות אלפי עקורים שבו אל אזורי מגוריהם הקודמים. רבים מהם (אין לי מספרים מדויקים), ובהם תושבי שכונות שנמצאות באזור שבשליטת הצבא, השתכנו במחנות עקורים חדשים, סמוך ל"קו הצהוב" (ממערב לו). ישראל מפעילה טרור בלתי פוסק כדי לדחוק את אותם רבבות עקורים עוד ועוד מערבה. היא עושה זאת בעיקר על ידי תקיפות בלתי פוסקות על מאהלי העקורים ועל העקורים עצמם באמצעות כטב"מים, ירי צלפים, ולעתים גם ירי ארטילרי.

8. התוצאה: ישראל דחקה את תושבי רצועת עזה - אוכלוסייה המונה יותר משני מיליון בני אדם - לרצועת קרקע צרה שבין "הקו הצהוב" לים, ששטחה אינו עולה על 120 קמ"ר (סה"כ שטח הרצועה הוא כ-360 קמ"ר), שרוב המבנים וכמעט כל התשתיות בו הוחרבו. היא מונעת מהם גישה לרכוש, אדמות, ומשאבים בשטח שבשליטת הצבא (שחלק גדול ממנו הושמד בשיטתיות בשמונת החודשים האחרונים), ובה בעת היא שוללת מהם צורכי קיום ושירותים בסיסיים, מונעת אספקת סיוע הומניטרי קריטי, ואינה מאפשרת להם להתחיל לשקם את מערכות חייהם. כך הפכה ישראל את החיים ברצועת עזה, או ליתר דיוק את הקיום האנושי שם, לבלתי נסבל, לגיהינום על אדמות. היא ניצלה את "הפסקת האש" כדי לקדם את מטרות המלחמה המקוריות.

על מנת להמחיש את השלכות המדיניות הזו אני מצרפת קטעים מתוך שתי כתבות שהופיעו ב"אל-איאם" בתאריך 16.5.

הזזת "הקו הצהוב" מערבה: המקרה של ג'באליה

מתוך כתבה של עיסא סעדאללה שהתפרסמה באל-איאם ב-16.5.26

"בימים האחרונים, כוחות הכיבוש הישראליים הרחיבו את שליטתם על אזורים חדשים ממערב ל"קו הצהוב" בעיירה ג'באליה ובמחנה הפליטים הסמוך לה, בצפון רצועת עזה. הכניסה לאזורים חדשים אלה, המשתרעים כ-300 מטרים לתוך השטח הפלסטיני, הפכה קשה ומסוכנת ביותר, משום שכוחות הכיבוש חולשים עליהם באמצעות הפגזות ארטילריות, ירי וטיסות אינטנסיביות של רחפנים חמושים. הפעלת האמצעים האלימים האלה כבר הביאה להריגתם ולפציעתם של אזרחים רבים שפשוט ניהלו את חייהם היומיומיים באזור.

תושבים עקורים באזור הפכו מטרה ישירה של ירי, שמאלץ אותם לברוח מערבה בכל פעם שכוחות הכיבוש מזיזים את "הקו הצהוב" מערבה. מרחב המחיה הזמין להקמת אוהלים על להתמקמות בין החורבות הולך ומצטמצם. כל העיירה והמחנה נמצאים כעת בטווח אש של כוחות הכיבוש, הממוקמים על סוללות מוגבהות המשקיפות על האזור, שם הקימו עמדות מבוצרות.

כוחות הכיבוש עוקבים אחר כל תנועות האזרחים ממגדלי שמירה ואינם מהססים לירות ישירות על אזרחים הנעים בסמטאות או בין אוהלים, כפי שקרה עם חסן עבד, שהיה מטרה בזמן שהכין מזון לעקורים באזור המרוחק יותר מ-350 מטרים מ"הקו הצהוב". עדי ראייה סיפרו כי היו המומים כאשר עבד נפל ארצה לאחר שנורה למוות על ידי חיילים מהעמדות המשקיפות על ג'באליה.

גם הצעיר ראדי חלאווה נהרג בעת שחזר לאוהלו במרכז העיירה. עדי ראייה דיווחו כי חלאווה נהרג כאשר רחפן הטיל פצצה שפגעה בו ישירות, וגרם למותו. עדים ציינו כי חלאווה היה באזור המרוחק יותר מ-600 מטרים מ"הקו הצהוב" בעת שנורה. התקיפות החוזרות הללו זורעות אימה ואי וודאות בקרב התושבים.

תושבים המתגוררים במרחק של מאות מטרים ממערב מ"הקו הצהוב" מכינים עצמם לתנאים קשים אף יותר, וחוששים שיאלצו לעקור שוב לאזורים מערביים יותר, שכן פעולות התקיפה וההריסה שמבצעים כוחות הכיבוש באזור מתגברות כמעט מדי יום.

המדיניות הזו אינה מוגבלת לאזור ג'באליה, הגדול ביותר במחוז צפון עזה. תושבי מרכז ודרום בית לאהיא התלוננו גם על הרחבת תקיפות המל"טים המכוונות אליהם, למרות שהם מתגוררים יותר מקילומטר מ"הקו הצהוב".

אירועי יום הנכבה על הריסות מחנה הפליטים ג'באליה

כתבה של ח'ליל אל שייח' שהתפרסמה גם היא באל-איאם ב-16.5

"סבי היה אומר שעקירה היא זמנית, ונחזור לאדמתנו בדיר סניד. אבל היום, אני עומד על הריסות ביתנו במחנה, לאחר שנעקרתי ממנו מספר פעמים בשנתיים האחרונות, ואני מרגיש שאין לנו עוד מקום בטוח", כך אמר יאזיד , בן 35, אחד המשתתפים באירועי הזיכרון לנכבה שנערכו במחנה ג'באליה, בצפון רצועת עזה, ביומיים האחרונים. הוא הוסיף: "שמעתי מסבי את פרטי העקירה מדיר סניד, שם נולד, לכאן ברצועת עזה, ונהגתי לדמיין מה הוא אומר. והנה אני, שנולדתי במחנה, חי חיים קשים עוד יותר. האוהל שליד ההריסות הפך לסמל של הקושי והעקירה הזו."

מחנה הפליטים ג'באליה, שנהרס באופן שיטתי על ידי מכונת המלחמה הישראלית לאורך התקופה (ובפעם האחרונה בסוף 2024), ואשר היה בעבר ביתם של כ-200,000 תושבים, העלה אתמול את זכרה של הטרגדיה והנכבה של 1948. יום השנה ה-78 לנכבה היה שזור במציאות שעמה מתמודדים פליטים עקורים במחצית המערבית של מחנה ג'באליה, החיים תחת איום מתמיד של מוות ועקירה. "הקו הצהוב", שהטילו כוחות הכיבוש, בלע לחלוטין את המחצית המזרחית של מחנה הפליטים ואילץ את תושביו לברוח לחצי המערבי או להתפזר ברחבי רצועת עזה.

על ערימת הריסות ביתה של משפחת מוהנה בחלקו המערבי של מחנה ג'באליה, אזור המאוכלס בצפיפות רבה, עמדו גברים צעירים כשהם אוחזים בדגלים פלסטיניים ובשלטים המבטאים את זיקתם למחנה כסמל לנכבה ולעקירה, ואת זכותם לחזור לערים ולכפרים שמהם גורשו אבותיהם.

יזיד, עטוי כפיה, אמר: "המל"טים של הכיבוש צופים בנו כל העת ויכולים להפציץ אותנו בכל רגע, אך נמשיך להנציח את הנכבה ונישאר מחויבים לזכותנו למחנה ההרוס הזה שלנו ." העקור חמיס אבו עייש, בן 56, סיפר שאביו אולץ לעזוב את כפרו חרביה בשנת 1948, אמר: "כשאנחנו מזכירים את הנכבה לפני 78 שנה, אנחנו מדברים על מלחמת השמדה שהחלה לפני שנתיים וחצי, ועל הפחד שלנו מאיומי הכיבוש בהפצצה או ירי." מחנה הפליטים ג'באליה, כך אמר, מגלם את המציאות הקשה של השמדה זו, אשר פגעה בכל בית במחנה, עקרה את תושביו והפכה אותם לפליטים שכל מבוקשם למצוא מקום להקים את אוהליהם. אבו עייש הוסיף: "במקום לשאת את מפתחות בתיהם ההרוסים בפלסטין, הפליטים נושאים היום את אוהליהם ממקום למקום ומחפשים זיכרונות שאבדו בין סמטאות המחנה ומתחת להריסות בתיהם."

טקסי הזיכרון המעטים לנכבה שנערכו במחנה ג'באליה, מחנה הפליטים הגדול ביותר ברצועה, היו שונים הפעם. הם התקיימו בין הריסות בתים הרוסים לחלוטין, הפרושים על פני שטח מוערך של 1.5 קמ"ר, ועל חורבות סמטאות צרות שנקברו מתחת להריסות.

פליטים אלה ניסו להיזכר בסיפורי עקירתם לפני 78 שנה ולספר אותם לדורות שלא חוו זאת ממקור ראשון. הדבר נעשה באמצעות מספר אירועים שאורגנו על ידי הוועדה העממית של מחנה ג'באליה ביומיים האחרונים. עם זאת, כאב העקירה, האובדן ומעשי רצח העם שבוצעו במחנה במהלך התוקפנות הישראלית הנוכחית היה עמוק בהרבה מסיפורים אלה.

הוועדה העממית חשפה ציור קיר המורכב מרישומים וסמלים המתארים את הנכבה של העם הפלסטיני ואת סבלם של פליטיו לאורך ההיסטוריה, תחת הכותרת "לא נעזוב... שורשינו עמוקים יותר מההרס שלכם". ציור הקיר צויר על שרידי בית בן חמש קומות שנהרס. הוא כלל רישומים המתארים את עקירת הפליטים לפני 78 שנים, ואחרים המבטאים עקירה ומלחמת ההשמדה הנוכחית.

המשתתפים המעטים באירועים, שצומצמו משמעותית בהשוואה לשנים שקדמו לפרוץ התוקפנות ב-7 באוקטובר 2023, נראו עייפים מהעקירה, האובדן והרעב. אך נחישותם להישאר ולבנות מחדש את בתיהם במחנה הייתה חזקה באותה מידה."

עד כאן הפעם

מאיה רוזנפלד